איך (לא) ללמוד לפסיכומטרי

אני מלמד פסיכומטרי מאז שנת 1999. עבדתי בכל כך הרבה חברות ולימדתי בכל כך הרבה ערים וישובים אחרים בארץ, שקשה למנות את כולם. בין השאר לימדתי תלמידים בקיבוץ בדרום, בתיכון בתל אביב ובמכינה קדם-צבאית (גם בדרום). לאורך הכמעט עשרים שנה שלי בתחום עברו תחת ידיי כמה אלפי תלמידים שונים.



מה שהכה בי כבר יחסית משלב מוקדם בעבודה שלי היה שבעוד שהתלמידים הם תמיד שונים אחד מהשני, שיטות הלימוד וחומרי הלימוד הם כמעט זהים. אמנם הצבעים של הכריכה של הספרים תמיד בוהקים בצבעים עזים וחדשניים, אבל מה עם התוכן בפנים? הפסיכומטרי התחיל בשנת 1981 ואני מכיר אותו מקרוב מאז נבחנתי בו לראשונה בשנת 1995. מאז, התוכן של ספרי ההכנה לפסיכומטרי השתנה מעט מאוד. חלק מהשאלות הולכות עם מכוני ההכנה מאז היווסדם, מה שמסביר את השכיחות הגבוהה של השמות העדכניים משה ורינה בשאלות פסיכומטרי.



גם שיטות הלימוד לא השתנו בכל השנים האלה. אם היו חוטפים אתכם באמצע הרחוב, מכניסים אתכם לואן שחור, קושרים לכם את העיניים ומושיבים אתכם בכיתה של קורס פסיכומטרי באמצע שיעור (ולמי מאיתנו זה לא קרה, אמאיירייט?) לא הייתם מסוגלים לומר אם אתם בקורס של יואל גבע, של קידום, או של כל אחת מעשרות החברות הקטנות שעושות בדיוק את אותם קורסים. אותו דבר בדיוק, אגב, קורה עם מרבית הקורסים האינטרנטים, שאמורים לכאורה להיות חדשניים וטכנולוגיים.



ואיך עובד הקורס הממוצע? אורכו כ 13 שבועות, המחולקים לשבועיים ״מכינה״ למתמטיקה, תשעה שבועות של ״חומר״ ושבועיים ״מרתון״. וכל הדברים השגויים שקורים בקורסים הללו מתחילים מהחלוקה הזאת. הרי בכל כיתת פסיכומטרי של 10 - 40 איש (יש קורסים שעדיין מכניסים 40 איש לכיתה, זה קשה להאמין אבל זה נכון) יש 10 - 40 צורות חשיבה שונות ורמות מיומנות שונות. למה צריך לבזבז את זמנם של תלמידים חזקים יותר בשבועיים מכינה, שהם בעצם ארבעה שיעורים משעממים ביותר על הבסיס של אריתמטיקה ואלגברה? מצד שני, לאחר תום שבועיים אלה ההתייחסות לכיתה היא כאל גוף אחד, הרי כולנו ״ישרנו קו״ במכינה. בטח ישרנו קו, הרי אין בעיה לגשר על פערים שנוצרו לאורך חיים שלמים בתוך שבועיים של ״מכינה״.



ואז מתחיל החלק המרכזי בקורס, שנמשך כתשעה שבועות ולומדים בו את ה״חומר״. ״חומר״ הוא מילה שיש לה שני פירושים פופולרים: האחד, זה שמקשה עליכם להתרכז בלמידה לפסיכומטרי, גורם לכם להגיד הרבה ״אחי״ ומגדיל את צריכת הגלידה והחטיפים שלכם. והשני, הדבר המבאס הזה שצריך ללמוד לבגרות. ומהפירוש השני מגיע השימוש ב״חומר״ בהקשר של פסיכומטרי, ואין מושג שגוי מזה להשתמש בו בהקשר הזה. הפסיכומטרי הוא ההפך המוחלט מ״חומר״. על אף הביקורת הרבה (ולעיתים המוצדקת) שקיימת על המבחן הזה, המבחן הוא מבחן חכם. הוא לא בודק אתכם על שום חומר באמת, אלא על דפוסי חשיבה. מה זה דפוסי חשיבה? הרבה דברים, ביניהם היכולת לקרוא, לעבד ולנתח מידע, היכולת להסיק מסקנות, היכולת לעשות שימוש אינטליגנטי בנתונים והיכולת למצוא פתרונות לא שגרתיים לבעיות. כאמור, בדיוק ההפך מלשנן את ה״חומר״ לבגרות בהיסטוריה למשל.



זה לא שהאנשים החכמים שבונים קורסי פסיכומטרי לא מבינים את ההבדל החשוב הזה. הם מבינים אותו טוב מאוד, אבל יש סיבות, שלא נכנס אליהן כאן, למה הם לא פועלים בהתאם. בכל מקרה, התוצאה, לא משנה לאיזה קורס הכניסו אתכם האנשים מהואן, זהה: תשעה שבועות של העדר שכרון חושים, במהלכם תעברו שיעור ארוך אחר שיעור ארוך של ״נושאים״ למבחן. היום בשיעור - בעיות תנועה. בשיעור הבא - בעיות ממוצע. בשבוע הבא - צורות תלת ממדיות. חומר, כבר אמרתי? ואז תלמידים מגיעים אליי ואומרים לי ״יש לי בעיה עם בעיות תנועה״, או ״אני לא מבין את הקטע של צורות תלת ממדיות״. ועל כך אני עונה להם ״אז מה?״ למי אכפת מצורות תלת ממדיות? יש שאלה אחת כזאת פר מבחן, אז על זה לשבור את הראש שעות? ומה זה אומר שיש לך בעיה עם בעיות תנועה?



כי אין דבר כזה בעיות תנועה. יש שאלות שהסיפור שלהן הוא סביב תנועה, אבל הפתרון שלהן לא דורש משהו שונה מזה שדורש הפתרון של כל שאלה אחרת - בכל מקרה תצטרכו לקרוא את השאלה, לעבד את המידע, לנתח אותו ולהתחיל לעשות את החיבורים הנכונים כדי לפתור את השאלה. ואני לא מתכוון לכך שלא צריך לדעת את הקשר בין דרך, מהירות וזמן. ברור שצריך, כמו שצריך לדעת את יחסי הצלעות במשולש זהב ואת משוואות הכפל המקוצר, אבל אלה דברים טכניים ולא מעניינים שאפשר לכסות בשיעור אחד. הדבר המעניין בלמידה לפסיכומטרי, זה שלוקח זמן ונסיון, הוא ללמוד לחשוב חד.



ודבר ראשון בללמוד לחשוב חד זה להפסיק לנסות לקטלג דברים. אין באמת סוגי שאלות בפסיכומטרי - את אותן מיומנויות אפשר לבדוק באמצעות שאלות שונות בתכלית. עוד דבר שצריך להפסיק לעשות בלמידה שלכם לפסיכומטרי זה להקצות את כל הזמן שלכם, או לפחות שמונים אחוז ממנו, לחלק הכמותי של המבחן. החלק הכמותי של המבחן שווה 40 אחוז מהציון הכללי וזה בדיוק החלק היחסי של הזמן שצריך להיות מוקדש לו. מהצד השני, האנגלית של המבחן תופסת 20 אחוז מהציון הכללי, ויש טונה תלמידי פסיכומטרי שמתעלמים מהחלק הזה כליל. וזה לא באשמתם, זה כי למכוני הפסיכומטרי אין מה למכור כשמדובר באנגלית, לכן הם מסתפקים בלהציג את שלושת סוגי השאלות, לזרוק לכם בחצי פה שחשוב ללמוד מילים ושחשוב לקרוא, ובזה זה נגמר. לא פלא שתלמידי פסיכומטרי לא משפרים את האנגלית שלהם ולא ממקסמים את הציון בחלק האנגלית.


קראו עוד: תשובות לשאלות נפוצות שמתעניינים בלמידה אצלי שואלים



משום שאני מאוד אוהב אנגלית ומשום שאנגלית היא (עדיין) השפה החשובה ביותר בעולם, תלמידים שלי מתחילים לאהוב אנגלית גם הם ומתחילים לשפר את האנגלית שלהם באמת, לא מתוך כורח. הם מתחילים להבין שלקרוא אנגלית זה לא רק בספר שאין להם סבלנות לצלוח, אלא דרך קריאה של כל דבר שנקרה בדרכם, למשל כתבות מניו יורק טיימס או מוושינגטון פוסט, פוסטים מבאזפיד ומ TMZ וחדשות ספורט מ ESPN. הם גם לומדים מילים בכיף עם האפליקציה שלי, שיש לה מנגנון אדפטיבי שלומד את אוצר המילים של המשתמש ועושה התאמות (adaptation) של המילים שהוא מראה בהתאם. לא הגעתי כאן לדבר על פרק העברית, אבל כמובן וכמובן שכשלומדים לחשוב חד, שאלות אנלוגיות ושאלות הבנה והסקה זה כבר לא הדבר המאיים שבהתחלה נראה שהן.



כשלומדים כמו שצריך לפסיכומטרי גם לא צריך את מה שנקרא תקופת המרתון. המרכז הארצי פרסם כבר (נכון ליולי 2018) 29 מבחנים מאז השתנה הפורמט של המבחן בספטמבר 2012. לאלה מתווספים עוד 19 מבחנים מהפורמט הקודם של המבחן - מבחנים מתחילת 2009 - שרוב השאלות בהם עדיין רלוונטיות גם למבחן כיום. מדובר במכרה זהב של שאלות אמיתיות ממבחנים אמיתיים, בניגוד לחיקויים החיוורים שמוצאים בספרי ההכנה לפסיכומטרי. בשבועיים של מרתון מן הסתם אין מספיק זמן אפילו לרבע מהמבחנים האלה, וכך תלמידים רבים מפספסים אפשרות קלה ואדירה לעבוד על החשיבה שלהם ועל אלמנט נוסף שהוא חלק בלתי נפרד מציון גבוה בפסיכומטרי - אסטרטגיה.



אסטרטגיה בפסיכומטרי (וניהול זמן, שהוא מרכיב מרכזי בה) היא נושא עצום שאקדיש לו פוסט נפרד, אבל על רגל אחת רק אומר שלהטריף אנשים להספיק לעמוד בזמנים הפסיכים של המבחן הפסיכומטרי זה לא בהכרח, ולפעמים בהכרח לא, רעיון טוב. למרות שכולם רוצים 700, רק שישה מכל מאה נבחנים אכן מקבלים 700 ומעלה, ופחות משלושה מכל מאה מקבלים 725 ומעלה. הרוב הגדול של הנבחנים מקבלים בין 500 ל 600. אלה אולי חדשות מצערות לחלקנו, אבל יש פה גם חדשות מעולות: דווקא בטווח הזה יש הזדמנויות אדירות לשיפור של הציון. שהרי לא כולנו רוצים להיות רופאים, ולרבים מאיתנו מספיק 600 כדי להתקבל למה שאנחנו רוצים.


אני עובד עם תלמידים שלי חזק מאוד על אסטרטגיה של פתרון מבחן, וממליץ לפעמים להאט במתכוון גם אם זה אומר לא להספיק להגיע לכל השאלות, כי בסופו של דבר הציון נקבע על בסיס מספר התשובות הנכונות שלכם ולא על פי מספר השאלות שהספקתם להגיע אליהן (אף אחד לא יודע לכמה שאלות הגעתם). בקיצור, בין שאתם רוצים להוציא 740 ובין שמספיק לכם 630, לדעת את ה״חומר״ של הפסיכומטרי זה בערך רבע ממה שצריך כדי להשיג את הציון שאתם רוצים להשיג. כל השאר מגיע מאסטרטגיית בחינה טובה ומתרגול רב של פרקים ומבחנים אמיתיים שבו אתם מפתחים ומשכללים את האסטרטגיה הנכונה.



יש לי עוד 9 מיליון דברים לומר, אבל חפרתי מספיק, ולכן אסכם. כדי להצליח בפסיכומטרי צריך ללמוד לחשוב חד, ולא רק זה, אלא גם צריך ללמוד לחבק את הבלגאן ולשים בצד את הסדר, את הנושאים, את החומר, את סוגי השאלות ואת החלוקה הברורה שמנסים למכור לנו. המוח שלנו הוא מכונה מופלאה, אבל היא לא עובדת בדיוק כמו שהיינו רוצים שהיא תעבוד. כדי לדחוף את המוח שלנו לעבוד חזק יותר וכדי להעיף את הפסיכומטרי, אנחנו חייבים ללמוד לחשוב אחרת ובכלל - להפסיק לפחד מלחשוב בעצמכם.  


בחנו את עצמכם: 98 אחוז מנבחני הפסיכומטרי לא מצליחים לענות נכון על כל השאלות בבוחן הזה

 avi@yulzari.net  | 054-4768478 | תל-אביב

  • Black Facebook Icon
  • Black Twitter Icon

© כל הזכויות שמורות לאבי יולזרי, 1999 - 2018. השימוש באתר כפוף לתנאי השימוש. בעת הזנת כתובת המייל לטובת קבלת מבחן לדוגמה או בעת הרשמה לאתר תצורפ/י לרשימת התפוצה שלי, שאני לא שולח דרכה (כמעט) כלום. ניתן בכל עת לבקש להסיר את עצמכם מהרשימה במייל אליי או בלחיצה על כפתור ה״הסר״ בדואר שמתקבל דרך הרשימה. טל״ח.