top of page

מלכודת הדבש של ה-"Test Optional": למה הישראלי החכם לא צריך לוותר על ה-GMAT/GRE/SAT?

  • תמונת הסופר/ת: אבי יולזרי
    אבי יולזרי
  • 19 בינו׳
  • זמן קריאה 2 דקות

האם לותר על מבחן GMAT, GRE או SAT זה כדאי במצב של Test Optional? הפרדוקס הישראלי בדרך לאוניברסיטאות העילית

בשנים האחרונות, נדמה שהדרך לתואר שני בחו"ל הפכה לנגישה יותר מאי פעם. בעקבות מגפת הקורונה ושיח חברתי גובר על שוויון הזדמנויות, אוניברסיטאות רבות – בעיקר בארה"ב – אימצו מדיניות של "Test-Optional" (מבחן אופציונלי). המשמעות פשוטה לכאורה: אתם לא חייבים להגיש ציון GRE או GMAT כדי להגיש מועמדות לתואר שני או ציון SAT למכללות.


עבור המועמד הישראלי הממוצע, המדיניות הזו נשמעת כמו מתנה משמיים. אנחנו מגיעים לרוב אחרי שירות צבאי, טיול גדול, לפעמים אחרי תואר ראשון תובעני ותוך עבודה במשרה מלאה. המחשבה על לילות לבנים מול נוסחאות מתמטיות או שינון אוצר מילים אזוטרי באנגלית נראית כמו סיוט מיותר. למה להתאמץ, לשלם ולהזיע אם האוניברסיטה אומרת במפורש "אפשר בלי"?


ובכן, האמת האכזרית היא ש"אפשר" לא אומר "כדאי". הנתונים מראים שעבור מי שמכוון למוסדות ה-Top Tier (כמו Ivy League, MIT, Stanford, LBS), ה"אופציונלי" הוא לעיתים קרובות מלכודת דבש.


1. עקרון האיתות (The Signaling Principle) והנעלם הישראלי

כשאתם מתחרים על מקום בתוכנית יוקרתית, אתם מתמודדים מול אלפי מועמדים מצטיינים מכל העולם. לכולם יש המלצות חמות ולרובם יש ציוני תואר גבוהים. הבעיה של ועדת הקבלה היא חוסר יכולת להשוות: איך משווים ממוצע 90 מאוניברסיטה בבייג'ינג לממוצע 85 מאוניברסיטת תל אביב ולממוצע 3.8 ממכללה באוהיו?


כאן נכנס ה-GMAT/GRE. זהו "אבן הרוזטה" של ועדת הקבלה – הכלי היחיד שמאפשר השוואה אובייקטיבית וסטנדרטית. ציון גבוה במבחן הוא איתות (Signal) חזק ובינלאומי לאינטליגנציה וליכולת אקדמית. כשאתם מוותרים עליו, אתם למעשה אומרים לוועדה: "סמכו על המילה שלי ועל גיליון הציונים שלי". במקרים רבים, זה פשוט לא מספיק כדי לבלוט.



2. הישראלים והיתרון הכמותי: אל תוותרו על המגרש הביתי

יש סיבה שישראלים נחשבים למועמדים חזקים: מערכת החינוך והשירות הצבאי (במיוחד ביחידות טכנולוגיות ומודיעין) מייצרים מועמדים עם חשיבה אנליטית וכמותית מפותחת. ה SAT, ה GMAT וה GRE, ובמיוחד החלק הכמותי (Quant), הם המגרש הביתי שלנו.


עבור מועמד ישראלי, ציון כמותי גבוה הוא נכס אסטרטגי שיכול לבצע "בקרת נזקים":

  • תיקון ממוצע תואר: סיימתם תואר ראשון בממוצע שאינו מזהיר? ציון GMAT ב-10% העליונים מוכיח שהפוטנציאל שלכם גבוה מהציונים בתואר, ושאתם מסוגלים להתמודד עם חומר מורכב.

  • בידול מקצועי: מגיעים מרקע של מדעי הרוח, משפטים או אמנות? ציון כמותי גבוה מראה שאתם לא "מפחדים ממספרים" ושיש לכם את היכולת האנליטית הנדרשת לתוכניות MBA או כלכלה.


3. הפסיכולוגיה של הוועדה: מה השתיקה שלכם אומרת?

ועדות קבלה הן גופים חשדניים מטבעם, המנסים לנהל סיכונים. כשמועמד בוחר לא להגיש ציון במקום שבו רבים אחרים כן מגישים (ובמוסדות העילית, הרוב המוחלט של המתקבלים עדיין מגיש ציונים), זה מעורר שאלות.


ההנחה הסמויה של הבודק עלולה להיות: "אם היה לו ציון טוב, הוא היה מגיש אותו. אם הוא לא הגיש, כנראה שיש לו מה להסתיר". בסיטואציה תחרותית, היעדר מידע מתפרש כחולשה. אם התיק שלכם זהה לזה של מועמד מגרמניה, אבל לו יש GMAT 730 ולכם יש "פטור", במי הוועדה תבחר? במי שהוכיח יכולת, או במי שהשאיר סימן שאלה?


השורה התחתונה: השתמשו במבחן כמנוף

אל תסתכלו על המבחן כעל מכשול בירוקרטי, אלא כעל הזדמנות לשפר עמדות. אם אתם מכוונים לאוניברסיטאות דרג ב', הויתור בסיטואציה של Test Optional הוא אופציה לגיטימית. אבל אם אתם מכוונים לטופ העולמי, השקיעו את המאמץ. ה-GRE/GMAT הוא הכלי האפקטיבי ביותר להוכיח לוועדה שאתם לא רק "טובים על הנייר" בישראל, אלא מוכנים לאתגר האקדמי הבינלאומי הגדול ביותר.

!וולקאם

bottom of page