החלטתם לנסות להגשים חלום ולנסות ולהתקבל למכללה בארצות הברית? הנה סיפורו של אלכס, וכמה דגשים חשובים בתהליך ההרשמה למכללות.
פניתי ל-23 מכללות וכתבתי 50 חיבורים. הנה מה שלמדתי.
בזמן שאני יושב בספרייה הציבורית של Seward Park, אצבעותיי רוקדות כשהן מקליקות על המקלדת של המחשב הנייד שלי, המומנטום שלהן ניזון מהתחושה המוחצת שכל העבודה הקשה שלי תשתלם ביום ההחלטה על הקבלה לקולג׳. אבל שעות לאחר מכן, כשכל הכוח הנפשי שלי מתרוקן וכל השירים ברשימת ההשמעה של Spotify שלי מתחילים לחזור על עצמם, אני מרגיש תחושת אימה. מה אם אני לא אתקבל?
בחודשים האחרונים, הלחץ של הבקשה למכללה שלט בחיי, ניזון מהרצון שלי ללמוד במה שנקרא בעולם הלימודים בארה״ב "בתי ספר מובילים" - מוסדות יוקרתיים להשכלה גבוהה המספקים לסטודנטים השכלה ברמה עולמית אך מקבלים רק אחוז זעום מהפונים.
בסך הכל, ביליתי כ-200 שעות בהגשת מועמדות ל-23 בתי ספר וכתיבת 50 חיבורים משלימים (application essays), עם נושאים שנעו מהעניין שלי בבית ספר ועד שלוש המילים שמתארות בצורה הטובה ביותר את חיי. תשובה: providential, earnest, and excited. מכל בתי הספר שאליהם הגשתי בקשה בתהליך שלי לקראת לימודים בארה״ב, שבעה היו "safety", כלומר כאלה שהיה לי סיכוי גבוה יותר להתקבל אליהם מאשר לא להתקבל, ארבעה היו "targets", שעבורם הציונים שלי הפכו אותי למועמד חזקה, ו-12 היו "reaches," בתי ספר עם שיטות הקבלה התחרותיות והבלתי צפויות ביותר.
למה שמישהו שפוי ייתן עבודה כה רבה כאשר הוא יכול להתחיל ללמוד בסוף רק בבית ספר אחד? למה לשלם דמי הרשמה, שחלקם מעל 80 דולר, עבור כל כך הרבה בתי ספר? מסתבר שבקרב חברי, שרבים מהם לומדים בכמה מבתי הספר הציבוריים והפרטיים התחרותיים ביותר בניו יורק, זה הופך להיות נוהג נפוץ יותר ויותר.
המגמה אינה מוגבלת למעגל החברתי שלי או לסטודנטים בניו יורק. בשנים האחרונות, ה-Common Application, פלטפורמה המאפשרת לסטודנטים להשתמש באפליקציה אחת עבור רוב המכללות בארה"ב, הקלה על סטודנטים להגיש מועמדות למספר בתי ספר. ובעזרת פטור מאגרות, שזכיתי להן, ה Common App נתן לתלמידים את היכולת להגיש בקשה למגוון רחב של בתי ספר ללא עלות. מכיוון שבתי ספר שמקבלים את הבקשה המשותפת עשויים לבקש מאמרים משלימים, מספר בתי הספר אליהם הגשתי הוגבל רק על ידי הזמן, המאמץ והשפיות שלי. לדוגמה, אוניברסיטת פנסילבניה מבקשת ממך לכתוב מכתב תודה למישהו שעדיין לא הודית לו, ואוניברסיטת קולומביה מבקשת ממך לכתוב חיבור על הספרות והמדיה שהשפיעו הכי הרבה על ההתפתחות האינטלקטואלית שלך. כן, לא קל להתקבל ללימודים בארה״ב.
בנוסף, בשנים האחרונות, האינטרנט הפך לפופולרי את מה שנקרא שיטת "shotgunning" - כלומר, פנייה לבתי ספר עילית רבים בבת אחת בתקווה שלפחות בית ספר אחד יקבל אותך. בעיקרו של דבר, מי שמאמינים בשיטה הזו טוענים שבגלל שהם לא יודעים מהו התמהיל המדויק של תכונות ומיומנויות שבית ספר מחפש משנה לשנה, עדיף לנסות כמה שיותר אפשרויות לטובת מציאת בית ספר טוב אחד.
ומכיוון שהרבה מכללות יוקרתיות הפכו את הדרישה למבחן SAT לאופציונלית במהלך הקורונה - כלומר ציוני SAT אינם מהווים בהכרח חסם בשיקולי הקבלה - ה Common App ראתה עלייה של 30% בסך כל הבקשות, מה שהביא לאחוז נמוך עוד יותר של מועמדים שהתקבלו.
אני לא מומחה בקבלה למכללות, אבל ביליתי מאות שעות בהגשת מועמדות למכללות. כדי להועיל למועמדים עתידיים ולספק קצת תובנות לגבי איך זה להגיש מועמדות לקולג', הנה כמה מהתובנות העיקריות שלי מהתהליך.
השתדל להיות עצמך ולמצוא את הקול האותנטי שלך
תמיד חשבתי ש"היה עצמך" זו עצה מטופשת, אבל לאחר שעברתי את תהליך הגשת הבקשה, אני חייב להודות שזה נכון. במקרה שלי, כתבתי על אהבתי לרכיבה על אופניים ברחבי העיר ניו יורק ועל התשוקה שלי לספרות רוסית. מכללות רוצות לדעת מה מייחד אותך, והמחשבות והרגשות שלך הם חלק גדול מזה. לשם כך, במקום להמציא שאיפות ולהגזים בחוויותיך רק כדי להרשים את ועדת הקבלה, עליך להאמין באמת ובתמים במה שאתה כותב. אם לא תאמין, מדוע שהאדם הקורא את הבקשה שלך יאמין בכך?
הישאר מאורגן, אחרת תבזבז שעות מזמנך
אם אתה כמוני, ואתה מתקשה לעקוב אחר דברים בראש שלך, קובץ אקסל או מסמך שמכיל או מקשר לכל החומרים הקשורים לבקשות הקבלה שלך יהיה יקר ערך. הייתי אומר שיותר מכל דבר אחר, המלצת היועצת שלי להשתמש בגיליון אלקטרוני חסכה לי עשרות שעות מזמני והפכה את חיי לקלים משמעותית. בונוס נוסף: מעקב אחר המספר הכולל של החיבורים הנוספים (supplements) שנותר לי לעשות היה מעורר מוטיבציה עבורי.
תאהבו את בתי הספר שלכם, אחרת לא תאהבו להגיש מועמדות אליהם
הגשת מועמדות לכל כך הרבה בתי ספר אינה מתאימה לכולם. למעשה, אם אתה לא באמת אוהב בית ספר, אל תרגיש לחוץ להגיש בקשה למען היוקרה או ערך השם. ללא עניין ותשוקה אמיתיים למוסדות אלה, זה יהיה רק עניין של זמן עד שתרגישו שחוקים ואיכות הבקשות שלכם תיפגע. אני למשל, משום שרציתי ללמוד בקולג' בצפון מזרח או בקליפורניה, בחרתי לותר על בתי ספר גדולים, כמו אוניברסיטת טקסס באוסטין וונדרבילט, ולהוציא אותם מהרשימה שלי.
התהליך הוא זמני, אבל התובנות הן לנצח
לאחר שכתבתי כל כך הרבה חיבורים על החוויות, תחומי העניין והרצונות שלי, הבנתי שהחיבורים המשלימים שלי הם סמל למה שרציתי מהחיים ומהניסיון שלי בקולג'. לדוגמה, לאחר שהתחלתי לכתוב על המגמה המיועדת שלי (כלכלה), עלה בדעתי שמה שאני באמת נלהב ממנו הוא ההצטלבות של מדיניות עם כלכלה ומודלים מתמטיים. אחרי שהתחלתי לכתוב על החוויות הכי משמעותיות שלי מחוץ ללימודים, התברר לי עד כמה אני מעריך את השימוש בקול שלי ככלי להשפיע על הקהילה שלי ולייצר שינוי. אני מאמין שכתיבה על תחומי העניין האמיתיים שלך חשובה לך יותר מאשר פשוט לנסות להציג משהו שאתה חושב שיראה מושך למכללות.
מצא דרכים להימנע מדחיינות
כשהתחלתי לכתוב את החיבורים שלי, נאבקתי הרבה עם דחיינות כי דאגתי שלא משנה כמה החיבורים שכתבתי יהיו אמנותיים או יפים, עדיין יידחו אותי מבית ספר. עם הזמן, למדתי שזהו רגש טבעי. אבל ברגע שאתה נופל למלכודת של לחשוב כך, אתה תבזבז כל כך הרבה זמן, שאיכות העבודה שלך תפגע. למרבה המזל, עקפתי את המחשבות הללו על ידי התרחקות מהמדיה החברתית, לקחתי הפסקות מרגיעות, ותירגלתי מיינדפולנס. לדוגמה, מצאתי שזה מועיל במיוחד לבצע "איפוס מנטלי" כל כמה שעות; עשיתי את זה על ידי ריצה לאורך האיסט ריבר, נפגשתי לפגישות קצרות עם חברים והלכתי לחדר כושר. לאחר שהמוח והגוף שלי לקחו הפסקה, גיליתי שהרבה יותר קל לשפוך את המחשבות שלי על נייר ולגלות פגמים או טעויות קודמים בכתיבה שלי.
כעת, כשסיימתי למעשה עם תהליך הגשת הבקשה למכללה, אני נרגש מאוד לקראת החלטות הקבלה במהלך החודשיים הקרובים. אבל בטווח הקצר, אני מתמודד עם חיה אחרת בכלל: אס״ק בתיכון. אני חושב אקדיש זמן לחשוב על זה אחרי … עוד … פרק … של … משהו בנטפליקס.